עובד ותיק במחלקה לשיקום צעירים ברעות אובחן ע"י מתמחי המחלקה כחולה בתסמונת נוירולוגית נדירה
אמיל ממדוב
עובד ומשתקם בבית החולים השיקומי רעות תל-אביבאמיל ממדוב, 59, עובד ככח עזר במחלקת שיקום צעירים בבית החולים רעות מזה 19 שנה. בחודש ינואר האחרון החל אמיל להרגיש חולשת שרירים ברגליים, אבל המשיך בחייו כרגיל והגיע כבכול יום לעבודתו בבית החולים. לאחר מספר ימים הרגיש שחולשת השרירים מתפשטת גם לידיים וכשהגיע למשמרת בבית החולים, התייעץ עם חבריו במחלקה: ד"ר ראמי מנסור, מומחה ברפואת שיקום, ד"ר עומר ישראלי, מתמחה ברפואת שיקום והאחות סבטלנה אמינוב.
"אמיל פנה אלינו לאחר שכבר חש בתסמיני המחלה וחלה החמרה במצבו", תיאר ד"ר מנסור. ברגע שניגש אלינו בדקנו לו מדדים חיוניים ותשאלנו אותו על מצבו. תשובותיו חשפו תמונה קלינית שמתאימה לתסמונת גיליאן ברה. הפנינו אותו מיד להמשך בירור נוירולוגי ועם קבלת האבחנה הסופית, אמיל קיבל טיפול מותאם מהיר באיכילוב אשר מנע את הסיכון להתדרדרות במצבו".
אמיל, שסבל מחולשת שרירים קשה, חוסר שיווי משקל ושיתוק עצב הראייה, הועבר לשיקום במחלקה שבה הוא עובד וסיים בסוף חודש מרץ חודשיים של שיקום מוצלח.
אמיל: "למזלי החברים שלי במחלקה הצילו את חיי בזכות האבחון המהיר והמדויק שלהם. בהתחלה זה הרגיש קצת מוזר להיות בכובע של המטופל במקום שאני עובד בו. אני רוצה להודות לכל הצוות הנהדר, החברים שלי במחלקה, שטיפלו בי במסירות. נתראה כשאחזור לכאן שוב, הפעם כעובד".
תסמונת גיליאן ברה (Guillain Barre syndrome) המוכרת בראשי התיבות GBS הינה נוירופתיה חריפה, המתפתחת במהירות תוך ימים עד שבועות ספורים, ובאופן טיפוסי פוגעת בעצבים המוטורים – האחראים על הפעלת השרירים. תסמונת גיליאן ברה (GBS) מופיעה לעיתים קרובות כשבוע עד שלושה שבועות לאחר מחלה זיהומית, כגון: שפעת, שלשולים, מחלת חום וכו'. הסימפטומים האופייניים של תסמונת גיליאו ברה (GBS) הם חולשת שרירים שמתקדמת במהירות,ובמצבה הקיצוני עלולה להוביל לכשל נשימתי המצריך הנשמה.
סיפורים נוספים
לאמא היה קושי גדול בדיבור, בהבנה, בתפקוד של היד והרגל. היא עשתה שיפור מאוד גדול בזכות הצוות. הרופאים, המטפלים, הם כל כך מעולים ששוכחים לגמרי איפה נמצאים.
דניאל גורטלר, מתנדב ובן של מטופלת בבית החולים השיקומי רעות תל-אביב
זה כאב שהוא לא נורמלי. יכולתי להתעלף מנגיעה קלה ברגל. לא יכולתי לכסות את הרגל, לגעת בה, לנעול נעל. בחרתי לקטוע את הרגל כדי להחזיר לעצמי שליטה בחיים. לאחר הקטיעה הגעתי לשיקום ברעות תל-אביב. זה בעצם ללמוד ללכת. זה ללמוד קודם כל להפעיל לחץ על הגדם כדי שאוכל לקבל את הפרוטזה.
ליאורה קקון, משתקמת בבית החולים השיקומי רעות תל-אביב
שינדלר היה גאה בי לו ידע שעליתי לארץ. שישים שנה היו לי סיוטים וכעת הם הולכים להסתיים.
מימי ריינהרד ז"ל, תורמת עמותת רעות
